הסדרה שלי חד משמעית מייצגת את הרצון שהיה מאחוריה. היישום שלה והתוצאה הם אפילו מעבר לציפיות שלי. שנה שעברה בבגרות בי"א הגשתי תוצר שלא הייתי לגמרי שלמה איתו  ואפילו מבויישת. ידעתי שלא הצלחתי להביא לידי ביטי את היכולות שלי בתור צלמת למרות אהבתי למקצוע. השנה החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהגיש פרויקט שייצג אותי , את היכולות שלי ואת התשוקה שלי לצילום. למדתי מהעשייה הזו שעבודה קשה משתלמת. נכון שלפעמים יוצאת תמונה או שתיים בסט לאחר כמה דקות שנאהב, אבל התוצאה המוגמרת היא אחת שיש מאחורי חשיבה , כמה וכמה ניסיונות וחידושים ובעיקר מוטיבציה ורצון להפיק את המיטב. למדתי על הכוח שלי בתור צלמת לחדש ולחשוף אנשים למידע שלא ראו קודם ולהעלות מודעות לנושאים שונים. במידה ויכולתי להמשיך בעשייה הייתי ממשיכה ומצלמת גם חוויות והרגשות של נשים אחרות בכל הגילאים. אם הייתי מתחילה אם הפרויקט מחדש הייתי מרחיבה לגביי הנושא יותר לעומק מנקודות מבט נוספות משלי והייתי מצלמת תמונות שמשקפות נקודת מבט נשית של כל סוגי הנשים בעולם. הרגשתי בתוך התהליך קושי ואפילו ייאוש אך בעיקר סיפוק וגאווה על כך שנלחמתי עד לתוצאה מושלמת מבחינתי. בהתחלה, נושא הפרויקט שלי היה על קעקועים והיה לי קושי מחשבתי על כיצד אני יוצרת על הנושא סדרה והאם באמת זה הנושא שבא לי לעסוק בו. לאחר מחשבה ארוכה ושיחה עם המורה שלי טלי הצלחנו להחליט על נושא שיש לי תשוקה לעסוק בו- מה זה להיות אישה. לאחר מכן באו גם הקשיים המחשבתיים של יצירתיות וחדשניות בין פריים לפריים אך הצלחתי להתגבר עליהם לאחר שחיפשתי השראה מצלמות , צילומים ואתרים שונים המתקשרים לנושא העבודה. לסיכום , אני מרוצה מהעשייה שלי השנה ומהתוצר הסופי ומרגישה שהוא פשוט אני.